למה זוגות רבים על שטויות?
"את שוב משאירה את הכלים בכיור ! "
"אתה תמיד בטלפון ! "
“אי אפשר לדבר איתך על שום דבר ! ”...
מריבות זוגיות מתחילות מדברים קטנים: כלים, הודעות, איחורים, טון דיבור, כביסה או מי שכח לקנות חלב, אבל מאחורי הדברים הקטנים מסתתרים בדרך כלל צרכים עמוקים יותר כמו רצון להרגיש חשובים, אהובים, מוערכים, קרובים.
כשאחד מבני הזוג נוזף: "למה שוב השארת בלאגן?" ייתכן שמאחורי האמירה הביקורתית מסתתרת תחושה שלא רואים אותו, לא מתחשבים בו ושהוא לבד. הצד שני, באותו הזמן, עלול להרגיש שהוא תחת מתקפה, ביקורת, וחוסר הערכה למאמצים אחרים שהוא עושה. כך, הצטברות של רגשות לא נעימים יכולה במהרה להפוך ויכוח קטן לפיצוץ גדול.
כל אחד מבני הזוג מגיע לקשר עם עולם פנימי אחר, שכן הוא גדל בבית אחר, עם הרגלים אחרים וציפיות אחרות. שני בני הזוג מביאים אל תוך הזוגיות מודלים שהיו להם בבית ילדותם לאיך מדברים כשכועסים, מה נחשב כבוד, איך מביעים אהבה ועוד...
כששני העולמות נפגשים, נוצרים גם חיכוכים.
לפעמים קשה להגיד מה באמת כואב. במקום לומר: "אני מרגישה לבד" יותר קל להגיד: "אתה אף פעם לא עוזר". במקום: "אני מתגעגע אלייך" יוצא: "את תמיד בטלפון" אך מתחת לכעס יש לעיתים פגיעות, פחד או צורך בקרבה.
זוגיות טובה לא נמדדת בכמות המריבות - כל זוג רב. השאלה החשובה היא: איך רבים? האם מצליחים להקשיב, האם מנסים להבין אחד את השנייה, האם מצליחים לקחת אחריות כל אחד על חלקו ולתקן? וכמה מהר מצליחים להתפייס? את כל אלה אפשר ללמוד לעשות אחרת. אפשר, למשל, לנסות לעצור רגע לפני התגובה האוטומטית ולשאול את עצמנו: "על מה אני באמת נפגע/ת כרגע?" ואת זה לתקשר לצד השני.
חשוב להזכיר לעצמכם ששניכם פשוט מנסים לקבל אהבה, הכרה או הקשבה רק שזה קורה בדרך שפוגעת באחר.
הכי חשוב- לא לחכות שהמרחק יגדל.
כשהמריבות הופכות תכופות, כשיש תחושת ריחוק או כשכל שיחה הופכת לעימות, לפעמים דווקא שיחה מקצועית יכולה לעזור לעצור את המעגל וליצור דרך חדשה לדבר ולהקשיב.